לאחר 52 שנים של בדידות והסתגרות כמעט מוחלטת מהעולם, החלטתי בגיל 48 להביא תינוק לעולם כהורה יחידני באמצעות פונדקאות. לידתה של שרה טרפה את כל מה שהכרתי עד אז – את השקט, את הבדידות, ואת החיים שבניתי סביב עצמי. זהו פוסט אישי וכנה על ההתנגשות בין חיים של ניתוק לבין האחריות והאהבה העצומה שמביאה איתה האבהות, ועל הדרך שבה, בזכות שרה, נאלצתי להמציא את עצמי מחדש.