במשך שנים האשמתי את אלוהים בכל הכישלונות, הבדידות והאכזבות שחוויתי. התפללתי, התחננתי וחיפשתי תשובות, אך הרגשתי שתפילותיי נופלות על אוזניים ערלות. רק כשהתחלתי את מסע הפונדקאות והפכתי לאבא עוד לפני ששרה נולדה, השתנו גם התפילות שלי. בפעם הראשונה בחיי לא ביקשתי דבר עבור עצמי, אלא עבור בתי העתידית. כששרה הגיעה לעולם בריאה ושלמה, הרגשתי שהתפילה החשובה ביותר שלי נענתה. מאז, תפילת הערב הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי, ובמקום הכעס והבדידות מצאתי אהבה, משמעות ותחושת שייכות שלא הכרתי מעולם. אני כבר לא הילד החורג של אלוהים.
להשתנות: איך בתי שרה הוציאה אותי מ־52 שנות בדידות
במשך 52 שנים חייתי בבדידות כמעט מוחלטת. התרחקתי מאנשים, ממשפחה ומקשרים, ובניתי לעצמי עולם קטן ושקט בין ארבעה קירות. ואז החלטתי להפוך לאבא.
בפוסט אישי וחשוף במיוחד אני מספר כיצד לידתה של בתי שרה אילצה אותי להשתנות, לפרק את החומות שבניתי סביבי במשך חיים שלמים, ולנסות להפוך לאדם אחר — לא עבורי, אלא עבורה.
זהו סיפור על בדידות, משפחה, אבהות מאוחרת, ועל ילדה אחת קטנה שהצליחה להחזיר אותי בחזרה אל העולם.
דרקולה, אדם־זאב, רוחות רפאים ושרה | לילה לבן של אב יחיד עם תינוקת של חצות
אב יחיד בן 53 מגלה שלבתו התינוקת שרה יש תפיסת עולם ברורה מאוד: הלילה נועד למשחקים, שירים וטרטור בלתי פוסק של אבא מותש. בין לילה לבן, בקבוקי סימילאק שנזרקים לפח ודמיונות על דרקולה ונוספרטו, הוא מנסה לשרוד עוד משמרת בממלכה שבה העולם שייך לתינוקות — ובעיקר לשרה.
כמה מילים לפני שמתחילים
אני יניב, אב יחידני בגיל 53 לתינוקת בשם שרה, שנולדה בהליך פונדקאות ארוך ומורכב שנמשך כארבע שנים. זה בלוג על אבהות, בדידות, טעויות קטנות, ורגעים גדולים —ועל הניסיון להבין תוך כדי תנועה איך להיות אבא טוב יותר. אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן, אולי כדאי להתחיל ב"המסע שלנו". רוצים לדעת כשעולה פוסט חדש? אם אהבתם… להמשך קריאה כמה מילים לפני שמתחילים
בין סיוט למציאות | חלום על דם, זיכרון מהניתוח והעומס של אבהות יחידנית בגיל 52
סיוט מטריד שבו אני משתין ויורק דם ממשיך להעסיק אותי גם שבועות אחרי שהתעוררתי. ניסיון לפענח את משמעות החלום מוביל אותי לזיכרון גופני ישן מניתוח שעברתי, ולמחשבות על העומס הרגשי והאחריות שבחיים כאב יחידני לתינוקת בת חצי שנה. בין חלום למציאות, אני מנסה להבין מה הגוף והנפש שלי מנסים לומר לי — ובעיקר למצוא את הכוח להמשיך הלאה, למען שרה.
אלימות בין ילדים – הסיוט של כל הורה | מחשבות של אב בגן המשחקים
ריב אלים בין שתי ילדות בגן משחקים מעורר בי מחשבות מטרידות על אלימות בין ילדים ועל הפחד של כל הורה: האם הילד שלנו יהיה קורבן לאלימות — או אולי דווקא זה שיפעיל אותה. חוויה אחת קטנה בגן השעשועים מחזירה אותי לזיכרונות ילדות לא פשוטים ולשאלות קשות על הורות ועל העתיד של בתי, שרה.
להמציא את עצמי מחדש – אב יחידני, בדידות של 52 שנה והמפגש המטלטל עם אהבה
לאחר 52 שנים של בדידות והסתגרות כמעט מוחלטת מהעולם, החלטתי בגיל 48 להביא תינוק לעולם כהורה יחידני באמצעות פונדקאות. לידתה של שרה טרפה את כל מה שהכרתי עד אז – את השקט, את הבדידות, ואת החיים שבניתי סביב עצמי. זהו פוסט אישי וכנה על ההתנגשות בין חיים של ניתוק לבין האחריות והאהבה העצומה שמביאה איתה האבהות, ועל הדרך שבה, בזכות שרה, נאלצתי להמציא את עצמי מחדש.
כנראה שלא אזכה בפרס "אב השנה" | החיים עם תינוקת שלא מוכנה לשמוע "לא"
אב יחיד מגלה שהתינוקת הקטנה שלו כבר מנהלת את הבית ביד רמה. בין הרדמות על הידיים, גב כואב ולילות בלי שינה, הוא מבין שאהבה גדולה לפעמים הופכת גם אותו לשפוט גאה — ולומד לאט־לאט להציב גבולות, כדי לשמור גם עליה וגם על עצמו.
שרה נגד הרד הוט צ'ילי פפרז | רגע מוזר ונדיר בקשר בין אב לבתו התינוקת
לפעמים נדמה שיש קשר עמוק בין הורה לתינוק, כזה שלא תמיד ניתן להסביר במילים. ערב אחד, באמצע שגרת החיים, חוויתי רגע קטן ומוזר עם בתי התינוקת שרה — רגע שהותיר אותי עם יותר שאלות מתשובות.
מהי אהבה | כיצד האבהות לבתי לימדה אותי מהי אהבה באמת
לאחר שנים רבות של בדידות וריחוק מאהבה, החלטתי להפוך לאב באמצעות פונדקאות. המסע הזה אילץ אותי להתמודד עם שאלה שמעולם לא ידעתי לענות עליה — האם אדם שלא ידע אהבה מסוגל להעניק אותה. חצי שנה לאחר לידתה של בתי שרה, אני מתחיל להבין מהי אהבה באמת.