חופשת הקיץ הראשונה של שרה לקחה אותנו לים, לבריכה, להצגות ולמסעדות — ואותי היא החזירה אל החיים שמהם הסתתרתי במשך עשרות שנים—
היום אני, שרה ואמי היקרה ביקרנו בחוף תאיו בבת־ים. במהלך הקיץ שמתי לב שהים הוא אחד הבילויים המועדפים על שרה. היא אוהבת את המים, את החול ואת ההמולה, ולכן ידעתי שכאשר אצא לחופשת הקיץ שלי מהעבודה, בשבועיים האחרונים של אוגוסט, הים יהיה אחת האטרקציות המובילות בלוח הזמנים הצפוף שלנו.
הגענו לחוף חמושים בדלי ובכלי חפירה מפלסטיק, מפני ששרה אוהבת לשחק בחול הרטוב. נוסף על כך, האחות בטיפת חלב אמרה שבריא לתינוקות לשחק בחול הים ולמולל אותו בין אצבעותיהן הזעירות, מפני שהדבר מחדד את חוש המישוש שלהן.
כבר בהתחלה הבנו, אמי ואני, שסחבנו את ערכת החוף לחינם. שרה התעלמה ממנה לחלוטין והעדיפה לזחול על החול הרטוב, לאסוף צדפים ולהכניס אותם לפיה כשהם מצופים בשכבת חול נכבדה — חרף הצעקות והתחנונים שלנו שתחדל מכך.
אגב, שרה כבר נבונה מספיק כדי לזהות את שבריר השנייה שבו מבטו של אביה המזדקן ננעץ, ללא שליטה, בבחורה חטובה בבגד ים מינימלי שחלפה בתמימות בשדה הראייה שלו. היא מנצלת את הרגע כדי לפעול במהירות ולמלא את פיה בדברים אסורים ודוחים.
זה היה רק אחד הימים בחופשת הקיץ המושקעת שארגנתי למען הנאתה של היקרה לי מכול.
53 חופשות קיץ
ממרומי גילי המופלג ידעתי לא מעט חופשות קיץ בחיי — 53 בסך הכול.
את החופשות שעברתי עד גיל 12 אזכור לעד כמהנות ומלאות בחוויות מרגשות. אלה היו הימים שבהם עדיין הייתי מחובר לעצמי, לעולם ולבורא עולם. חייתי את הרגע ואהבתי את החיים, אף שבדיעבד הם היו רחוקים מלהיות מושלמים.
באותם ימים הרגשתי גדול מהחיים עצמם, וכאילו העולם כולו מסתובב ופועל למעני. תמיד חשבתי שכך מרגיש כל ילד, אלא שמבחינתי זו לא הייתה פנטזיה. זו הייתה המציאות.
כל חופשות הקיץ שבאו לאחר מכן היו חשובות וקריטיות לא פחות, אבל מסיבות אחרות לגמרי. הן שימשו לי חופשת מרגוע ומקלט מפני הגיהינום היומיומי שעברתי בחיי — בבית הספר, בצבא ובעבודה.
בחופשות האלה לא ביליתי בחוף הים, בבריכה, בקולנוע, במסעדה, בבית קפה או בכל מקום אחר שבו ילדים ומבוגרים נוהגים לבלות את ימי החסד הללו. העדפתי להסתגר בדל"ת אמותיי, הרחק מהעולם ומכל אדם או דבר שעלולים לפגוע בי.
נכנעתי ללא קרב לרגשי הנחיתות שלי והנחתי לחרדה החברתית הקיצונית והמשחיתה לתכנן את חיי. את הימים הלוהטים ניצלתי כדי לברוח אל סרטי וידאו, קולנוע וספרים, ובעשור החמישי לחיי — גם אל משחקי וידאו.
ככל שחלפו השנים, ההנאות הביתיות הללו הפכו עבורי לעולם ומלואו, לטוב ביותר שהיה ליקום להציע לי ולכל ברואיו. חיכיתי לחופשות הקיץ כדי לברוח מכל מי שעלול לפגוע בי, להסתגר בעולמי הפנימי, להשתקם ולמלא את המצברים לפני שהגיהינום יתפרץ עליי שוב.
כך חייתי את חיי, שנה אחר שנה, עשור אחר עשור.
עד שבאה שרה.
ללמוד ליהנות דרך העיניים של שרה
אם בשלב הזה נדמה לכם שהאבהות חוללה בי נס, ושמאז לידתה של שרה השתחררתי בבת אחת מכל מה שכבל אותי במשך שנים, אני מודה לכם על האמונה בי — אך אני נאלץ לאכזב אתכם. מהפכים כאלה מתרחשים כנראה רק בסרטים, וגם שם בדרך כלל רק לקראת הסוף.
לא. אני עדיין לא ממש מסוגל ליהנות למען עצמי, אפילו לא מהדברים הפשוטים ביותר. כבר מזמן השלמתי עם כך שהנאה אישית היא דבר שקורה לאחרים בלבד, ולמדתי לחיות בלעדיה.
אבל בעשרת החודשים וחצי האחרונים התחולל בי שינוי מבורך, כזה שלא העזתי אפילו להתפלל לו: כיום אני מסוגל לחוות הנאה דרך העיניים של שרה.
כששרה נהנית, אני נהנה. כששרה צוחקת באושר, אני האדם השמח והשלם ביותר עלי אדמות. היא פתחה בי מקום שכבר חשבתי שאבד לתמיד, וגרמה לי להתחבר מחדש לעולם ולבוראו.
כמדי שנה, גם הפעם יצאתי לחופשה מהעבודה בשבועיים האחרונים של אוגוסט, יחד עם כל הקולגות שלי. אלא שהפעם היה לי ברור מראש כי החופשה הזאת תהיה שונה לחלוטין מכל קודמותיה.
הפעם זו כלל לא הייתה אמורה להיות חופשת הקיץ שלי.
זו הייתה חופשת הקיץ של שרה.
לא היה שום סיכוי שאשאר בבית במשך שבועיים ואתענג על הפלייסטיישן, האקס־בוקס וכל מה שיש לנטפליקס להציע. ימים רבים לפני תחילת החופשה חקרתי לעומק את כל מה שהקיץ יכול להעניק לבתי. בדקתי את כל האטרקציות המתאימות לשכבת הגיל שלה, ולדאבוני גיליתי שהמבחר מצומצם למדי כשמדובר בתינוקת בת פחות משנה.
אבל אותי זה לא עניין. קבעתי שבכל יום אקח את שרה לאטרקציה אחת לפחות, כדי שחופשת הקיץ הראשונה בחייה תהיה מוצלחת ככל האפשר.
וכך אכן היה.
שבועיים של ים, בריכות, הצגות וקניונים
זו הייתה חופשת קיץ עמוסה מאין כמוה: שלושה ביקורים בים — בכל פעם בחוף אחר — שלושה ביקורים בבריכה, שתי הופעות מוזיקליות, כי מתברר שיש הופעות כאלה גם לתינוקות, הצגה אחת על בלונים, שני ביקורים במשחקייה, ביקור בג'ימבורי, אינספור קניונים ומרכזי קניות, וגם הרבה זמן איכות בבתי קפה ובמסעדות.
כל זה נדחס לתוך שבועיים לוהטים, דביקים, מתישים ומהנים במיוחד.
אמי, כהרגלה בקודש, ציינה שוב ושוב שאני מגזים ושאין לי גבולות. ייתכן שהיא צודקת. למעשה, סביר להניח שהיא צודקת. אבל כל עוד שרה המתוקה שלי בריאה ונהנית, אין לי שום כוונה להיגמל מההגזמות האלה.
עשיתי כמיטב יכולתי — ולמען האמת, ממש יצאתי מגדרי — כדי להעניק לשרה את הקיץ הראשון המושלם והמתוק ביותר שיכולתי. דחסתי פעילויות של חופשת קיץ שלמה בת חודשיים לתוך שבועיים בלבד.
בימים האלה הנאתה של שרה הייתה עבורי אוויר לנשימה.
זכר החופשות שבהן הייתי "קבור" בין קירות ביתי עדיין חי בתוכי — בין שהתגוררתי בבית הוריי ובין שכבר גרתי לבדי. החופשות ההן אמנם הגנו עליי ואפשרו לי לנוח מהעולם, אבל הן גם הזכירו לי עד כמה התרחקתי ממנו.
אסור שזה יקרה לשרה.
אעשה כל שביכולתי כדי שתהיה לה ילדות נורמלית, שמחה ומלאת חוויות. הרי חלק גדול כל כך מהקסם של הילדות נמצא דווקא בחופשות: בים, בבריכה, בהצגות, בטיולים, ביציאה מהשגרה ובזיכרונות שנוצרים בדרך.
הדבר המצער היחיד הוא ששרה לעולם לא תזכור את חופשת הקיץ הראשונה שלה. היא לא תזכור את ההופעות, את הבריכות, את ההצגה על הבלונים או את הצדפים שניסתה לאכול בחוף תאיו.
אבל אולי אין צורך שתזכור.
אולי די בכך שחוותה את השמחה, את הסקרנות ואת התחושה שאביה נמצא לצדה ורוצה להראות לה את העולם. אולי משהו מכל זה יישאר בתוכה, גם אם לעולם לא תדע להעניק לו שם.
שלא תטעו לרגע: אלה היו שבועיים מהקשים ביותר שידעתי. היו בהם עייפות, ריצות, חוסר שינה, ניקיונות אינספור ותחושה תמידית שאני מפגר אחרי לוח הזמנים הבלתי אפשרי שאני עצמי קבעתי.
ובכל זאת, זו הייתה חופשת הקיץ הטובה ביותר שהייתה לי. לא מפני שנחתי בה. לא נחתי לרגע. אלא מפני שלראשונה זה שנים רבות, חופשת הקיץ שלי לא נועדה לעזור לי לברוח מהחיים — אלא לחזור אליהם.
אני מתפלל מדי יום שגורלה של בתי היקרה לא יהיה כגורלי, ושהיא תזכה ליהנות ולמצות את כל חופשות הקיץ שלה, ולא רק את אלה שתחווה עד גיל 12.
בקרוב יחלו החגים, ואני כבר מתחיל לחשוב כיצד אבלה עם שרה בחופשת סוכות. בחול המועד אהיה בחופש מהעבודה, ושרה תחגוג את יום הולדתה הראשון. מובן שחובה עליי לתכנן חופשה מיוחדת שתהלום את המעמד. ומובן לא פחות שאמי שוב תטען שאני מגזים. ומובן שהיא שוב תהיה צודקת.
רוצים לדעת כשעולה פוסט חדש?
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להירשם לעדכונים במייל — וכך תקבלו אוטומטית הודעה בכל פעם שעולה פוסט חדש.
בלי ספאם, בלי פרסומות — רק הפוסטים.
לא הספיק לכם?
אם אתם רוצים לקרוא עוד על שרה ועל החיים שלנו יחד — הנה עוד שני פוסטים שאולי תאהבו: