תגית: אבא ובת

טור אישי על בדידות, על החיפוש אחרי זוגיות שלא הגיעה, ועל הדרך שהובילה אותי בסופו של דבר לאבהות יחידנית דרך פונדקאות. סיפור על כמיהה לקשר אנושי ועל הבחירה להפוך לאבא גם בלי זוגיות.

חמישה חודשים לאחר לידתה של שרה מסתיימת חופשת הלידה שלי כאב יחידני, ואני נאלץ לחזור לעבודה. בפוסט אישי זה אני כותב על האבהות שנולדה בגיל 52 לאחר הליך פונדקאות, על הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין בתי, ועל הקושי להיפרד מהחודשים הראשונים והמאושרים ביותר בחיי.

אב עייף מגלה שלילות עם תינוקת שלא מוכנה לישון יכולים להוליד רעיונות מפתיעים. כך נולד במוחו רעיון מהפכני: רובו-שרה – תינוקת עם כפתור שמכבה בכי ומפעיל מצב שינה.

בפוסט אישי וכנה אני מודה באינפנטיליות שלי — ילד בן 12 שמסתתר בתוך גוף של בן 52. דווקא התכונה הזו מאפשרת לי להתחבר לבתי התינוקת שרה בצורה טבעית ושמחה. אבל מה יקרה כשהיא תגדל? אולי דווקא כשהיא תגיע לגיל 12, הגיל שבו החיים שלי נעצרו רגשית, שנינו נגיע יחד לצומת שבו נוכל סוף סוף להתבגר — כל אחד בדרכו.

אב מספר על התמודדות כואבת עם דילמה הורית: בין אמון מלא באנשי מקצוע לבין החובה לעצור ולשאול שאלות כשילדך סובל. סיפור על כאב מיותר, חוות דעת שנייה, וההבנה שאחריות הורית לפעמים פירושה לא לשתוק.

פוסט אישי וחשוף על הקשר העמוק בין אב יחיד לאמו, ועל המעבר השקט שבו מרכז החיים עובר מדור לדור עם לידת בתו. דרך סיפור האבהות, הפונדקאות והחיים המשותפים עם הסבתא, נפרש דיוקן של משפחה לא שגרתית אך טבעית, הבנויה משלושה דורות ואהבה אחת גדולה. זהו סיפור על בדידות, המשכיות, והכתרה מרצון של יורשת עצר חדשה.

פוסט כואב וכנה על ילדות של לעג והשפלה, בדידות מתמשכת, והחרדה של אב שמפחד שבתו תלך באותו מסלול. מבט אישי על רגשי נחיתות, זהות פצועה, וההחלטה לעשות הכול כדי להגן על הילדה מהבור שבו הוא עצמו נפל.

טקסט אישי וכואב על בדידות ארוכת שנים, כתיבה כדרך הישרדות, והאופן שבו האבהות המאוחרת שינתה הכול. אחרי עשרות שנים של חיפוש, כישלון והסתרת רגש, מצאתי את הקול שלי דווקא דרך הקשר עם בתי.

אב חד־הורי משתף בהומור עצמי ובכנות על סטיגמות, זהות, והחוויה המוזרה והמצחיקה של להיות האבא היחיד במחלקת יולדות ובעולם נשי בכלל.