תגית: בלוג אישי

אב יחיד מגלה שהתינוקת הקטנה שלו כבר מנהלת את הבית ביד רמה. בין הרדמות על הידיים, גב כואב ולילות בלי שינה, הוא מבין שאהבה גדולה לפעמים הופכת גם אותו לשפוט גאה — ולומד לאט־לאט להציב גבולות, כדי לשמור גם עליה וגם על עצמו.

לפעמים נדמה שיש קשר עמוק בין הורה לתינוק, כזה שלא תמיד ניתן להסביר במילים. ערב אחד, באמצע שגרת החיים, חוויתי רגע קטן ומוזר עם בתי התינוקת שרה — רגע שהותיר אותי עם יותר שאלות מתשובות.

לאחר שנים רבות של בדידות וריחוק מאהבה, החלטתי להפוך לאב באמצעות פונדקאות. המסע הזה אילץ אותי להתמודד עם שאלה שמעולם לא ידעתי לענות עליה — האם אדם שלא ידע אהבה מסוגל להעניק אותה. חצי שנה לאחר לידתה של בתי שרה, אני מתחיל להבין מהי אהבה באמת.

טור אישי על בדידות, על החיפוש אחרי זוגיות שלא הגיעה, ועל הדרך שהובילה אותי בסופו של דבר לאבהות יחידנית דרך פונדקאות. סיפור על כמיהה לקשר אנושי ועל הבחירה להפוך לאבא גם בלי זוגיות.

חמישה חודשים לאחר לידתה של שרה מסתיימת חופשת הלידה שלי כאב יחידני, ואני נאלץ לחזור לעבודה. בפוסט אישי זה אני כותב על האבהות שנולדה בגיל 52 לאחר הליך פונדקאות, על הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין בתי, ועל הקושי להיפרד מהחודשים הראשונים והמאושרים ביותר בחיי.

אב עייף מגלה שלילות עם תינוקת שלא מוכנה לישון יכולים להוליד רעיונות מפתיעים. כך נולד במוחו רעיון מהפכני: רובו-שרה – תינוקת עם כפתור שמכבה בכי ומפעיל מצב שינה.

בפוסט אישי וכנה אני מודה באינפנטיליות שלי — ילד בן 12 שמסתתר בתוך גוף של בן 52. דווקא התכונה הזו מאפשרת לי להתחבר לבתי התינוקת שרה בצורה טבעית ושמחה. אבל מה יקרה כשהיא תגדל? אולי דווקא כשהיא תגיע לגיל 12, הגיל שבו החיים שלי נעצרו רגשית, שנינו נגיע יחד לצומת שבו נוכל סוף סוף להתבגר — כל אחד בדרכו.

פוסט אישי על אזעקות, ממ״ד, והפעם הראשונה שבה שרה פוגשת את המציאות הישראלית. אב טרי מנסה לשמור על שגרה, להסתיר פחד, ולהחזיק אחריות — בזמן שמלחמה מתנהלת מחוץ לדלת.